פסק-דין בתיק ת"א 26812-07

תביעה זו היא גלגול דיוני נוסף של פרשה שהיבטים אחרים שלה נדונו בהליך קודם בבית-משפט השלום באשדוד  ואשר עברה תהפוכות דיוניות לא מעטות גם בבית-משפט זה. בשלב זה של הדברים  נותרה בעינה רק התביעה נגד הנתבע  דניאל ממן. התובעת שילמה לו תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם למונית שבבעלותו והיא תובעת את השבתם.  טענותיה הן, שהפוליסה שהוציאה מכסה רק את נהיגתו של "נהג נקוב" ששמו רוני כהן, בעוד שהנתבע מילא את ההודעה על מקרה הביטוח ותיאר את התאונה בגוף ראשון. בכך, לטענת התובעת הוא הטעה אותה וקיבל תגמולי ביטוח שלא הגיעו לו. הנתבע הכחיש הן את טענת ההטעיה והן את תוקף התנאי בפוליסה שלפיו היא מכסה רק את נהיגתו של רוני כהן. הוא טען שלא זו הפוליסה שביקש שיערכו לו כי הפוליסה שביקש לרכוש היתה אמורה להיות "לכל נהג". הנתבע טען גם שלא היה מודע לכך שבפועל הונפקה פוליסה כנטען בתביעה וזו מעולם לא הומצאה לו.

הפוליסה הונפקה ע"י סוכנות חיתום ולא ע"י התובעת עצמה. התובעת לא הצליחה לאתר את הצעת הביטוח, אשר  לטענתה "בוערה".  מי שניהל את המו"מ עם הנתבע לקראת כריתת הסכם הביטוח לא העיד - למעשה, גם לא זוהה בשמו. גם הסוכן שביצע בפועל את החיתום לא העיד.  התובעת לא הוכיחה פוזיטיבית את התאמת הפוליסה שהופקה לרצון המבוטח. התובעת גם לא הביאה כל ראיה ישירה לכך שהפוליסה שהופקה הומצאה למבוטח.  

כתחליף, ניסתה התובעת לשכנע מראיות עקיפות שהפוליסה שהפיקה תאמה את רצון הנתבע וגם  שלמעשה הוא  ידע את תנאיה ולא מחה עליהם. נאמר כבר כעת, שטענות התובעת היו קלושות ביותר - והן נשענו על "הסקת מסקנות" שאינה עומדת במבחן ההיגיון. כך למשל,  הסיקה התובעת שהנתבע קיבל לידו את הפוליסה, על סמך זה שלכתב התביעה ( שהיא הגישה) צורף ה"עותק למבוטח"!  למעשה ניתן להסיק מכך שעותק זה פשוט נשאר בידיה ולא נשלח למבוטח כלל, או  שהיא יכולה להדפיס כרצונה עותקים כאלה מהפוליסה.

במקום אחר בסיכומים הסיקה התובעת את ידיעת הנתבע את תנאי הפוליסה מכך שבתצהירו הפנה למספר הפוליסה שהכחיש.  טענה זו מתעלמת, כמובן, מכך שבשלב שבו הוגשו התצהירים, כבר הוגשה הפוליסה לבית-המשפט ע"י התובעת עצמה.

הנתבע התחייב כלפי חברת המימון להעביר לה פוליסת ביטוח המשועבדת לטובתה כתנאי לקבלת מימון. מכך שקיבל את המימון, הסיקה התובעת שבפועל הגיעה הפוליסה לידיו.  זוהי כמובן מסקנה מופרכת: כל שניתן להסיק זה, שחברת המימון קיבלה את הפוליסה, אך האם בדרכה אליה עברה הפוליסה גם תחת ידיו של המבוטח - הנתבע? מסיבות שלא פורטו מניחה התובעת שכן ואת הסברו של הנתבע, שהפוליסה הועברה במישרין מסוכנות הביטוח לחברת המימון היא תיארה  כ"סותר" את טענתו, שהפוליסה מעולם לא הומצאה לו.  ברור שלא מדובר ב"סתירה" כלל. 

נימוק מופרך לא פחות העלתה התובעת על סמך ה"רצף הלוגי" הבא: הנתבע אישר  שרצה לקבל הנחת העדר תביעות. רוני כהן היה שותף שלו במונית "חצי חצי", ולתובע עצמו לא היה רישיון נהיגה ולא יכול היה לעשות ביטוח לעצמו ולכן מסר את שמו של רוני כהן.  על סמך זה קפצה התובעת ל"מסקנה" שהנתבע ביקש הנחה לנהג נקוב בשם, בדיוק כפי שביקש הנחת העדר תביעות.

אין היגיון בטענה זו.  מכך שאדם מבקש לממש הנחה ש אין בצידה כל חסרון (הנחת העדר תביעות), פשוט אי אפשר ללמוד שגם התכוון לקבל הנחה ש יש בצידה חיסרון (היא אינה מכסה כל נהג).

התובעת ניסתה לבסס את המסקנה שהנתבע ידע את תנאי הפוליסה גם מכך שבהודעה על מקרה הביטוח הוא ציין את מספרה הנכון של פוליסת הביטוח המקיף. לשיטתה, מהיכן יכול היה הנתבע לשאוב מידע זה, זולת מהעתק הפוליסה שבידיו? למעשה, לא הוכיחה התובעת שמספר הפוליסה לא ניתן היה לאיתור גם ממסמכים אחרים - למשל, מהקבלה על התשלום דמי הביטוח.  בעדותו הסתבך הנתבע באבחנה בין הביטוח המקיף וביטוח החובה, אך אמר שאת הטופס הוא מילא בהנחייתה הטלפונית של "מלי" מסוכנות הביטוח ויתכן שממנה הוא קיבל את  מספר הפוליסה. התובעת לא ניסתה לאתר או לזהות את אותה "מלי" וטענת הנתבע - שהיא אפשרית כשלעצמה - לא נסתרה.

התובעת הפנתה לפרוטוקול בית-משפט השלום באשדוד וטענה ששם העיד רוני כהן שפוליסת הביטוח המקיף נשארה במונית. אילו זו היתה אמת, ניתן היה ללמוד מכך שהפוליסה אכן הגיע לידי הנתבעת, אלא שעיון בציטוט, מותיר תחושה קשה:

"ש. איפה נשאר הביטוח המקיף?

ת. אין לי מושג. אני שהכל במונית (ההדגשה שלי. כנראה נשמטה המילה "מניח" - י.ב.).

ש. הוא הכניס את זה למונית?

ת. כן"

הרי לנו גרסה "חד משמעית" של אדם המתחיל את דבריו במילים החד משמעיות "אין לי מושג"!

"הסקת המסקנות" של התובעת היתה רבת דימיון - והדבר לא נאמר כמחמאה דווקא.  מתוך זה שהנתבע החזיר את עופר אסוס  מבית החולים היא קפצה גם למסקנה שהוא  "ידע את פרטיו". ניתן היה להבין אילו טענה, שסביר שההיכרות ביניהם לא היתה כה קלושה כפי שנרמז מעדות הנתבע, אך מכאן ועד למסקנה נחרצת על ידיעה פוזיטיבית של "פרטים"  (שלא פורטו) הדרך ארוכה מאוד.

התובעת שילמה את תגמולי הביטוח למרות שבהודעה על מקרה הביטוח לא נזכר כלל שמו של מי שלכאורה היה הנהג הנקוב בפוליסה "רוני כהן". כפי שהתברר, מי שנהג במונית בפועל היה פלוני, עופר אסוס. מבחינת התובעת ברור שכל עוד הנהג בעת התאונה לא היה אותו "רוני כהן" שנזכר בפוליסה, כלל לא משנה זהותו הספציפית של האדם האחר שנהג בו.  אחת היא לתובעת אם הנהג היה הנתבע עצמו או "עופר אסוס", או כל אדם אחר. כל עוד הנהג לא היה רוני כהן, לא היתה התובעת אמורה להענות לתביעה. ובכל זאת, שילמה התובעת תגמולי ביטוח. מדוע?

התובעת נמנעה מלהביא לעדות את מי שהיה מעורב בפועל בתהליך קבלת ההחלטות שלה, כך שלא ניתן היה לברר את סיבתה האמיתית של החלטתה לשלם לנתבעת תגמולי ביטוח. כתחליף לעדות על עובדות הועלו  ספקולציות. העד מטעם התובעת סבר שהתשלום נעשה בטעות. הוא לא נתן הסבר של ממש לסיבת הטעות - הסברו שהתובעת פעלה ב"לחץ זמן" בשל דרישות הדין לשלם תגמולי ביטוח במועד, נשמע  כמו תירוץ מאוד לא משכנע. אם אכן שולמו תגמולי הביטוח בטעות, לא הוסבר כיצד נעשתה הטעות גם ע"י מי שהחליט לשלמם וגם על-ידי הדרג המאשר, שבדק את החלטתו.

אם מניחים שהמבוטח קורא את הפוליסה שנשלחת אליו, בוודאי שמניחים הנחה זהה לגבי מבטחת שנענית לתביעה ומשלמת על-פיה תגמולי ביטוח. כאשר מבטחת משלמת למרות תנאי הפוליסה, ניתן להבין את התנהגותה כביטוי לכך, שמישהו ממקבלי ההחלטות אצל התובעת (והם, כזכור,  לא העידו), היה מודע לכך שבפועל הופקה פוליסה שונה מזו שביקש הנתבע - ולכן הוענק הכיסוי כפי שהתבקש בפועל. בהעדר הסבר מניח את הדעת למעשה, בהחלט ניתן לראות בתשלום תגמולי ביטוח הודאה של התובעת בחבותה עפ"י נוסח הדרישה שהוצגה לה (דהיינו, דרישה שאינה נוקבת בשם "רוני כהן" כמי שנהג ברכב המעורב, אלא שמי שנהג  בו היה אדם אחר).

הנתבע  העיד, שבעת רישום ההודעה הוא ידע רק את שמו של עופר אסוס ולא ידע את פרטיו האחרים.  אותו עופר אסוס ניסה לקבל מממנו תשלום על נזק הגוף שלו בתאונה ועל רקע זה היו קשיים ביחסיהם. בסופו של דבר הלכו הנתבע ועופר אסוס למשטרת כפר-סבא, ומילאו הודעה על התאונה. זו הועברה לתובעת ורק אז הנתבע קיבל תגמולי ביטוח. לא הובאה ראיה המפריכה טענה זו. המשמעות היא, שבטרם שילמה התובעת את תגמולי הביטוח היא ידעה היטב שמי נהג ברכב בפועל לא היה הנתבע אלא עופר אסוס.